פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-1.6.2018

אין שקר גדול יותר מאהבה ראשונה. שלום חנוך שוטט נוגה בפרדסים רטובים, עמוס קינן נזכר בנשיקות מתוקות ויפות והביטלס שרו על "מוזיקה וורדים נפלאים ושדות מבושמים בניחוח מתוק של שחר וטל". אבל אהבה ראשונה כמעט אף פעם לא מתחילה בשדה או באחו, אלא באולם ספורט או במכונית של ההורים או במיטת יחיד בחדר חשוך, ואין לה ריח מתוק של ורדים או של שחר, אלא של זיעה ופחד ודם וציפייה ואכזבה וריגוש שאין דומה לו.

בפתח הרומן האוטוביוגרפי די כבר עם השקרים שלך, באמצע ראיון בלובי של מלון, מזהה הסופר והמחזאי הצרפתי פיליפ בסון פרופיל של בחור צעיר שנראה כמו אהבת נעוריו – תומא אנדריי, עם השיער הפרוע והמבט הקודר. הרגע הזה מחזיר אותו יותר מ־20 שנה אחורה, כמו נידון למוות שכבר קיבל את גזר הדין, לסיפור האהבה הבלתי אפשרי בין שנ ינערים בכפר בצרפת של שנות ה־80. ואולי כזאת היא כל אהבה ראשונה – קצרת מועד, אבודה מראש, גפרור שניצת וכבה ברגע.

קל לפטור את הרומן כעוד סיפור מתקתק על שלהבת נעורים – אולי לכן הספר הנפלא הזה נפל כאן בין הכיסאות – אבל בסון מצליח להביא את כוחה הטוטאלי, המחניק, המאכל, של אהבתו לתומא היפה; אהבה שהיא לא רק תבנית לכל האהבות שיגיעו אחריה או דימוי אידילי של האהבה במצבה הגולמי, אלא הדבר עצמו. והוא מנסה לפצח את השפעתה עליו בתור אדם, בתור מאהב, בתור סופר.

בסון מספר שכילד היה ממציא כל הזמן סיפורים עד שאמו הייתה אומרת לו, "די כבר עם השקרים שלך". לא סיפורים, שקרים. הטווח שבין אמת לבדיה מעניין את בסון, שמעורר במכוון את התהייה עד כמה הרומן הזה אכן אוטוביוגרפי. הוא מסביר שכסופר באפשרותו לכתוב על מחוזות שלא ביקר בהם מעולם, שהרי ממילא "הסבירות חשובה יותר מהאמת". אבל באהבה ראשונה אין שום דבר סביר, ובסון חוזר למחוז שאין ספק שביקר בו, ומצליח לשוב ממנו עם נתח יפהפה ומדמם, שכל כולו אמת.

די כבר עם השקרים שלך // פיליפ בסון { מצרפתית: דורית דליות { אריה ניר { 160 עמ'